איך ניגשים לכתיבת סיפור חיים?

כתיבת סיפור חיים היא תהליך מרגש וחוויתי

אם ברצונכם להעלות את סיפור חייכם, כאשר האירועים עדיין טריים במוחכם, על הכתב, כספר, למען ידעו הדורות הבאים, הצטרפו אל סדנה לכתיבת סיפור חיים.

סדנה לכתיבת סיפור חיים היא למעשה יציאה להרפתקה משותפת, שלי ושלכם. בסדנה תקבלו מיומנויות של ביצוע ראיונות ודיבוב מרואיינים, שהרי הסיפור שלכם הוא מעגל רחב מאד שלכם כשחקנים ראשיים, אבל לא פחות מכך גם שחקני משנה. אני אסייע לכם בכיסוי כל סיפור החיים באופן האופטימלי ביותר. חוזקות, תחביבים, שאיפות, הצלחות, ה-כל. התהליך הזה הוא חביב ונעים, גם לאנשים שאינם דברנים גדולים ודווקא אלה, כך גיליתי, אותם השתקנים האלה שלא יודעים מאיפה להתחיל לספר, דווקא הם אלה המחזיקים בתוכם אוצר גלום של סיפור חיים.

האם אתה יכול לכתוב בעצמך את סיפור חייך?

כתיבת סיפור חיים היא התגייסות למטרה מסוימת. מדובר בפרויקט שיש לו התחלה, אמצע וסוף. יותר חשוב מכל דבר אחר – בכתיבה צריך משמעת עצמית. לדעת שאתה קם בבוקר וממלא מכסה מסוימת של כתיבה תוך שאתה או את מתקדמים לקראת היעד שהוא הספר שמספר את סיפור חייכם.

את אלה מכם המעוניינים לכתוב את סיפורם בעצמם, אשמח להדריך בסדנת כתיבה באופן פרטני, או עם מספר משתתפים. כמו כל דבר בחיים, גם את זה אפשר ללמוד. ישנו השלב היצירתי, בו מחליטים באיזו אפיזודה להתחיל את הסיפור, כיצד להיזכר באירועים, היכן לסיים. איזה תמונות לשלב בספר. קוראים לזה עריכה יצירתית.

שתי אוטוביוגפיות שהרשימו אותי במיוחד הן זו של עמוס עוז (746 עמודים…!) וזו של חיים יבין. יבין משלב בסיפור חייו את תולדות הטלוויזיה והתקשורת בישראל. משולבים בספר תמונותיו מרגעים גדולים לעם ולמשפחתו האישית. הקריאה מרתקת לפסקה מסוימת בפרק האחרון, בה ממש בכיתי מהתרגשות. הוא כותב משהו על התפכחות, על גיל, על הטוטאליות שלו.

הביוגרפיה של עוז היא סיפור אחר, אבל גם היא משלבת שמות גדולים כמו דוד פלוסר, ש"י עגנון, שעוז הצעיר גדל על ברכיהם, על מעמד הכרזת המדינה, בו העירו אותו באמצע הלילה, ובכל מקום גם בירושלים אנשים רקדו הורה במעגלים, והוא ראה הכל דרך חרכי תריס חדרו. מדובר בפיסות היסטוריה המחזקות את הקורא הישראלי, את השייכות שלו למדינה ולמורשת של העם היהודי.

אם ספרים כאלה מחזקים מדינה שלמה, רק שער בנפשך מה יעשה ספר של בן משפחתך לגיבוש ואחדות קרוביו. אנשים רבים נמצאים בשוליים החברתיים, חוו דברים עצומים, אולם לא קיבלו על כך פרסום. ספר מטעמם יכול לעשות עימם שירות טוב. לך תדע איזה סיפור מחביאה הסבתא, או הסבא באמתחתם. תמונות. או מכתבים. אדם חיצוני, שאינו משפחה, כמוני למשל, יכול להקל עליהם את החשיפה, ויעזור להם להיפתח ולשתף. מדובר בתהליך תרפויטי, שכולם יצאו ממנו נשכרים.

את מי הצלחתי לדובב שממש לא היו מעוניינים בכך? רבים: את האישה של הפושע הנאצי, איוואן דמיאניוק, את סמדר קילצ'ינסקי, שאינה מתראיינת בדרך כלל, על נישואיה  החפוזים לאסי דיין. גבר שברח מחתונתו, יהודייה שנישאה לערבי, האמא של השחקנית ליב אולמן בנורבגיה ועוד אגוזים רבים וקשים לפיצוח.