כתיבת סיפור חיים

שנים אתם כבר חשים, בסתר לבכם, כי סיפור חייכם או סיפור חייהם של יקיריכם, צריך להפוך לספר. בכל פעם אתם מתחילים לכתוב איזה עמוד או שניים, אבל לא מצליחים למצוא את הזמן, את המשמעת העצמית, את הכוחות הנפשיים להמשיך..כתיבת סיפור חיים

אז אם ברצונך להעלות את סיפור חייך על הכתב, כאשר האירועים עדיין טריים במוחך ולהפוך אותו לספר, למען ידעו הדורות הבאים, אשמח להעמיד את יכולות הכתיבה והראיון שלי למען הסיפור שלך שהוא עולם ומלואו.

אני ידועה כמי שיכולה להוציא דמעה מקיר:) יש מרואיינים קשים לדיבוב. יש כאלה שפשוט לא יודעים או לא מסוגלים לדבר, ובטח לא לפרט, אלא רק לענות תשובות לקוניות של כן ולא. כדי להתרשם אתם מוזמנים לקרוא בארכיון הכתבות ראיונות שלי במסגרת עבודתי כעיתונאית.

ספר על אדם, אוטוביוגרפיה, מתחיל מבחינה כרונולוגית מההתחלה. עם לידתו, ולפעמים אפילו קודם, אם מדובר במשפחה מיוחסת במיוחד.

אני שואלת הכל: איך נולדת? היכן? מה מקור השם? שמות ההורים, עיסוקיהם, היכן אתה במערך המשפחתי, ציוני דרך בחייו, כך עד אשר מגיעים ליום בו אנו נפגשים. אני מתמחה בכיסוי כל סיפור החיים באופן האופטימלי ביותר. חוזקות, תחביבים, שאיפות, הצלחות, ממש הכל. התהליך הזה של הדיבוב חביב ונעים מאוד לאנשים, ודווקא למי שאינם דברנים גדולים. כך גיליתי. השתקנים האלה שלא יודעים מאיפה להתחיל לספר את כל מה שיש אצלם, אני פשוט מאזינה, מקליטה ורושמת הכל.

אחר כך, שלב הכתיבה הוא השלב היצירתי, בו מחליטים באיזו אפיזודה להתחיל את הסיפור, קוראים לזה עריכה יצירתית. שתי אוטוביוגפיות שהרשימו אותי במיוחד הן זו של עמוס עוז (746 עמודים…!) וזו של חיים יבין. יבין משלב בסיפור חייו את תולדות הטלוויזיה והתקשורת בישראל, את מאבקי הכוחות, משולבים בספר תמונותיו מרגעים גדולים לעם ולמשפחתו האישית. קראתי מרותקת עד לפסקה בפרק האחרון, שעכשיו אני לא מוצאת הספר כדי להעתיק אותה לכאן, בה ממש בכיתי. הוא כותב משהו על התפכחות, על גיל, על הטוטאליות שלו. כאן החלטתי שאני שולחת לו זר פרחים כתודה. השבוע אעשה את זה. אביא את הפסקה המצוטטת ואשלח לו זר פרחים. הביוגרפיה של עוז היא סיפור אחר, אבל גם היא משלבת שמות גדולים כמו דוד פלוסר, ש"י עגנון, שעוז הצעיר גדל על ברכיהם, על מעמד הכרזת המדינה, בו העירו אותו באמצע הלילה, ובכל מקום גם בירושלים אנשים רקדו הורה במעגלים, והוא ראה הכל דרך חרכי תריס חדרו. מדובר בפיסות היסטוריה המחזקות את הקורא הישראלי, את השייכות שלו למדינה ולמורשת של העם היהודי.

אם ספרים כאלה מחזקים מדינה שלמה, רק תאר לעצמך מה הם יעשו למשפחתך המצומצמת מבחינת גיבוש ואחדות. אנשים רבים נמצאים בשוליים החברתיים, חוו דברים עצומים, אולם לא קיבלו על כך פרסום עולמי. ספר מטעמם יכול לעשות עימם שירות טוב. לך תדע איזה סיפור מחביאה הסבתא, או הסבא באמתחתם. או תמונות. או מכתבים. אדם חיצוני, שאינו משפחה, כמוני למשל, יקל עליהם להיפתח ולשתף. מדובר כאן בתהליך תירפויטי, שכולנו נצא נשכרים ממנו.

את מי הצלחתי לדובב כשממש לא היו מעוניינים בכך? רבים: את האישה של הפושע הנאצי, איוואן דמיאניוק, את סמדר קילצ'ינסקי, שאינה מתראיינת בדרך כלל, על נישואיה  החפוזים לאסי דיין. גבר שברח מחתונתו, יהודיה שנישאה לערבי, האמא של השחקנית ליב אולמן בנורברגיה.

אז אם החלטתם לכתוב סיפור חיים, אל תפספסו, תרימו טלפון וכפפה ונדבר:)