ראיון עם אמה של ליב אולמן

כיוון שאפשר לסמוך על הוט שזה מה שנראה בחצי שנה הקרובה, עם הסרטים הממוחזרים שלהם:) אפשר להעלות זיכרונות מהיום בו ראיינתי את האמא של ליב אולמן, ואת אחותה, בטרונדהיים, נורבגיה.

הייתי בטיול רכבות שלושה חודשים באירופה עם בעלי, והחלטתי לבקר את ליב אולמן השחקנית האגדתית, שאת כל סרטיה ראיתי ואת כל ספריה קראתי. איך עושים את זה?

אוה. הגענו לאוסלו בירת נורבגיה, נכנסתי לסניף דואר מקומי, ואמרתי שאני פעילה בארגון יוניצ"ף, (שזה לא ממש העניין, אבל לכו תוכיחו אחרת) שהיה ידוע שאולמן פעילה בו נמרצות, ואני מבקשת לקבל את כתובתה של הכוכבת בביתה כאן באוסלו.

קיבלתי הכתובת, בית דירות עצום, על הדלת כתוב ליב אולמן, אבל אין עונה לדפיקות ולצלצולים שלי. עליתי קומה ושם פתחה הדלת עיתונאית נורבגית, סירי הורן שידעה לספר לי כמה אולמן אישה חביבה, ושיש לה בתים בכל העולם, וגם שאמא שלה נמצאת בבית אבות בנורבגיה… נו, מה זה בשבילי נסיעה ברכבות, 10 שעות רק. נסענו.  וזה מה שיצא: לא זעקות ולא לחישות נשמעות בחיים של האם והאחות של ליב אולמן.

 בבית-אבות שבטרונדהיים, נורבגיה, גרה יאנה אולמן, אימה בת ה-77 של השחקנית ליב אולמן. את החדר ממלאות תמונות של הבת המפורסמת. האם, מחוספסת, תקיפה, מנסה להציג את העיר הקטנה כביתה האמיתי של ליב. הכוכבת הבינלאומית המחלקת זמנה בין הוליווד ושליחויות של רצון טוב במסגרת יוניצ"ף.

השם אינגמר ברגמן, בעלה לשעבר של ליב ואבי בתה, לא מעורר אהדה אצל בני משפחת אולמן. מי רוצה שהבת שלו תהייה האישה החמישית של מישהו… גם אם הוא ברגמן?  ורדה וולפו (טרונדהיים, נורבגיה) "בתקופה שהיו להם ריבים גדולים, אינגמר ברגמן היה מתקשר אלי ומבקש: תגידי לליב שתתחתן איתי", מגלה יאנה, אימה של ליב אולמן, "כמובן שלא רציתי להיות החותנת שלו. להיפך. ואמרתי לו בפירוש שאני לא רוצה שיתחתן עם ליב. למה? את היית ממליצה לבת שלך להיות האישה החמישית של מישהו?

"חוץ מזה, מתרעמת האם בת ה – 77, בדירתה שבבית האבות בטרונדהיים, מהלך שמונה שעות נסיעה מאוסלו בירת נורבגיה, "אני אף פעם לא אמרתי לליב מה לעשות. נכון, היא גם לא שאלה אותי. אבל עוד כשהייתה בת 17, כשרצתה להפסיק את הלימודים, כולם, כל משפחתי, תשעת האחים שלי ואימי, כעסו ואמרו שלא. ליב לא תפסיק את הלימודים. אני אמרתי להם שאני לא צריכה עצות. לא קיבלתי מהם אף פעם עזרה בגידול של ליב או של ביטן, לא נתנו לי אף פעם כסף או משהו, אז שלא יתנו גם עצות".

"אני אישה עצמאית. גידלתי את בנותי לבד, וידעתי שליב צודקת. אין שום טעם להישאר בבית-ספר אם היא לא רוצה. גם מנהל בית הספר אמר לי שליב היא היחידה מכל הכיתה שלה, שיודעת מה היא רוצה לעשות כשתהייה גדולה". – מה היא רצתה? "להיות שחקנית. כמובן. תמיד. כבר בגיל שש, במסיבת נשים, אחר הצהריים אחד בקנדה, ליב התחילה פתאום לעשות כל מיני העוויות ופרצופים. אמרתי לה: תפסיקי את זה, אבל היא עשתה את זה עוד פעם ועוד פעם".

האם הצנומה והקשישה מלווה עצמה בהדגמה, מוציאה לשון, מעקמת גפיים. שוב ושוב. "בסוף, כשהסתיימה המסיבה, שאלתי אותה: 'מה קרה לך ליב, שהתנהגת כל כך לא יפה?' והיא ענתה לי: 'הן היו כל כך טיפשות הנשים האלה, שאלו כאלה שאלות טיפשיות, שהייתי צריכה להתעלם מהן'. בת שש היא רק הייתה וכל כך חכמה". אישה קשה יאנה אולמן. לא מי שהיית מדמה לפגוש כאמא של שחקנית רגישה, עדינה ומוכשרת כליב אולמן. קצת אגריסיבית, מגינה בחירוף נפש על כל מה שנדמה לה כביקורת על בתה, או עליה. אבל הגיל, ומין כנות אמיתית ובסיסית שעוברת עם החספוס, משחקים לטובתה.

קשה שלא לחבב אותה. "לפחות עשרה עיתונאים מתקשרים אלי כל יום, אבל אני לא עונה להם, ולא מתראיינת. אני לא אוהבת את העיתונאים הנורבגים. הם שואלים יותר מדי שאלות, וכותבים דברים לא נכונים". – מה למשל? "אוה! אני לא אגיד לך דברים לא טובים שכותבים על ליב. אלה פשוט שקרים".

קשרים טובים עם הבעל הראשון על השולחן מונחת קבוצת גזרי עיתון צבעוני מקופלים, ועליהם תצלום פניה של ליב. האם בתנוחה מגוננת מפני מבטי, מניחה את מרפקה על העיתון הנורבגי שלא אראה מה כתוב. לפתע היא גוחנת אלי ואומרת בלחש: "גנבתי את זה אתמול מבית-החולים בו ביקרתי", היא מניחה יד על כתפי ומרימה קולה בהתרגשות, "ראיתי את העיתון מונח שם, ומיד גזרתי לעצמי את הדפים האלה. אני צריכה עוד לכתוב על כך למערכת. כתובים שם כל מיני דברים לא מדוייקים".

דירת האם ממוקמת בבית-אבות, מבנה ארכיטקטוני מפואר במרכז העיר. שער כניסה מברזל מכניס אותך לחצר פנימית, במרכזה בריכה יפהפייה ופסל ענוג של אישה. בקומה השלישית ליד דלת ביתה, ממתינה עגלת קניות משובצת על גלגלים. מהסוג בו משתמשות נשים בגילה בכל העולם. על הדלת שלט עשוי עץ לבן: VILLCOMEN.

יאנה אולמן, שיער לבן, לבושה בשמלה הודית פשוטה, מוליכה פנימה. ההול העמוס תמונות משפחה, כשליב מככבת. אולי מפני שהיא הכי מצטלמת. גם ביטן שם, אחותה הגדולה של ליב, עם חמשת ילדיה, נכדיה, בסך הכל בת 50. בסלון, אותו סרט. אולמן בשמלת כלה, לבדה, ביום נישואיה לד"ר מאוסלו, ב 1960, האם הקשישה בקשרים טובים איתו עד היום. גם ליב. "הוא בא לבקר אותה בבית חולים, כשהיא ילדה את לין, בתה מאינגמר ברגמן", מספרת האם, "ביום הלידה ברגמן בא לחנות הספרים בה עבדתי באוסלו. אמרתי לברגמן ישר בפנים, שלא בסדר שעשה לליב ילדה, כי ילדה צריכה גם אבא. ובאמת צדקתי, הוא הרי בקושי רואה את לין היום".

תמונות נוספות בסלון מציגות ליב אולמן קטנה, עדיין לא כל כך יפה, ביטן מתוקה ממנה. ליב מתבגרת, ומעל לכל עוד ועוד קלוז-אפ של ליב, הפנים שכה מוכרים מסרטיה. פה ושם, בין התמונות שזורים נרות ואהילים קטנים. מזכיר קצת את תמונות הקדושים בכנסיה. – האם ליב מרגישה נוח כאן? "מה זאת אומרת? בוודאי שהיא מרגישה טוב כאן. זה הבית שלה". – כן, אבל לשבת על הכורסא כאן, כשאתה מוקף בצילומים ענקיים של עצמך.

"זה הבית האמיתי היחיד שיש לה. למרות הדירות שיש לה בניו יורק, בוסטון, אוסלו, ובעוד מקום בנורבגיה. אבל אל תרשמי את המקום הזה בנורבגיה, היא מאוד תכעס עלי". חוג התפירה מטרונדהיים הגיע לטקס האוסקרים אולמן, 48, נמצאת כעת רחוק מהבית "האמיתי", אי שם בחלק הדרומי-המזרחי של אסיה, עושה למען ילדים מוכי רעב בשליחות יוניצ"ף.

אולמן, מהשחקניות הבודדות מהלהקה הקבועה של ברגמן שפרצה אל השוק הבינלאומי, להוציא את מקס פון סידוב וביבי אנדרסון (איתה שומרת ליב על קשרי ידידות קרובים), שיחקה בסרטים הוליוודיים רבים ואף בהפקות על בימת ברודווי. יחד עם הגאווה הרבה של האם ניכר גם ריחוק מסוים, היחס שהוא מנת חלקו של מי שרחוק מהבית וכביכול לא נושא בקשיי היומיום של המשפחה.

ביטן, האחות הבוגרת, היא זו שנשארה קרובה לאם, מנהלת חנות גדולה לכלי-בית ומתנות בטרונדהיים. האחיות נפגשות בערך פעם בשנה, כשליב מגיעה לטרונדהיים, אבל מדברות בטלפון, ובימי ההולדת מקפידות לשלוח מתנות קטנות אחת לשנייה. לפני שנתיים נפגשה המשפחה ברומא, בטקס נישואיה של ליב. "ליב התחתנה ברומא כי הם אומרים, ליב ובעלה סנאודן, שרומא היא באמצע הדרך מנורבגיה לארצות הברית, וגם בגלל ששניהם אוהבים את רומא.

"כמובן שהייתי בדירתה בניו יורק", אומרת ביטן, "זה היה כשבאתי לטקס חלוקת האוסקרים, כשליב הייתה מועמדת. הטקס היה נחמד מאוד. לא האירו עלינו בפנסים כמו שרואים בטלוויזיה, כי נכנסנו מהכניסה של האורחים". לטקס הוזמנו גם בנות חוג התפירה של ליב מטרונדהיים, אותה חבורה המוזכרת בספרה של ליב. השחקן רוק הדסון, כנראה גם הוא תחת השפעת הספר המקסים, נהג בהן יוצא מן הכלל והזמין אותן לארוחת ערב בביתו, ואף עשה עימן את אחר הצהריים. אזכור שמו של הדסון מעלה חיוך על פני אמא יאנה. "ימים שלמים התגוררתי אצלו", היא אומרת, "הוא אדם מקסים". – ידעתם שהוא מעדיף בחורים? "אוה, בטח. כל השנים הוא גר עם בן הזוג שלו. אבל מה זה חשוב? אני לא מתרגשת מזה. הוא היה אדם מקסים. אין הרבה כמותו".

– ליב נולדה ביפן. כיצד בעצם הגיעה המשפחה ליפן? "בעלי היה מהנדס. גם הוא נולד כאן בטרונדהיים. הכרנו כשהייתי בת 17 והוא בן 20. הוא רצה מיד להתחתן אבל אני אמרתי לא. קודם שיגמור את האוניברסיטה. ובאמת אחרי שגמר את הלימודים נסעתי אחריו לכל מקום בו עבד. היינו בברלין, פולין, סיביר, וביפן. שם נולדה ליב".

– המשפט הראשון בספרה של ליב מספר על רגע הולדתה, ולפי מיטב זכרוני נאמר שם משהו כאילו את האם, הסתייגת מכך שנולדה לך בת. "זה לא מה שכתוב בספר. אני יודעת את הספרים האלה בעל פה". – כתוב "עכבר חצה במרוצה את החדר. האחות אמרה: זאת ילדה. את רוצה להגיד לבעלך, או שאת תודיעי לו בעצמך?" "טוב, זה בגלל שביפן הם לא מחשיבים כל-כך לידות של בנות, אלא מעדיפים בנים.

זאת דרך המחשבה היפנית. בעלי ואני מאוד רצינו בת אחרי ביטן. רצינו בדיוק שתי בנות, ורק אחרי כמה שנים חשבנו להביא גם בן, אלא שזה לא יצא. בעלי נהרג במלחמת העולם השנייה. ליב גדלה בלי אבא וגם אני גדלתי בלי אבא. אבי נפטר כשהייתי בת עשר". – מניין השם ליב? "אם יש שם נורבגי טיפוסי, הרי שזה ליב. ליב זה LIVE חיים. וכשהיא נולדה ידעתי שזה צריך להיות השם שלה. כמו שידעתי שתגדל ותהייה שחקנית בינלאומית, וכמו שאני יודעת שבתה, לין, שלומדת היום ספרות ופוליטיקה באוניברסיטה של ניו יורק, תהייה סופרת.

לביטן קראנו יאנה, כמו השם שלי, ביטן פירושו דבר קטן וחמוד, ויאנה הייתה כל כך מתוקה, שבעלי ואני החלטנו לקרוא לה ביטן. גם לי קראו יאנה על שם אימי". – כיצד התחילה הקריירה המקצועית של ליב? "ליב עזבה את הלימודים באמצע השנה, ונסעה ללונדון להכיר אנשים חדשים, שאני שלחתי אותה אליהם. כל מיני חברים שקשורים לעולם התיאטרון.

אחר כך, כשחזרה לטרונדהיים, רצתה ללמוד פה בבית הספר למשחק, אבל לא קיבלו אותה. אחר כך, אחרי שנים,כשהייתה שחקנית ראשית בתיאטרון בטרונדהיים, אמר ראש העיר שהנה, שחקנית כמו אולמן, לא התקבלה לבית הספר המקומי למשחק, ואיפה אלה שכן התקבלו?" אני מספרת לאם, שהייתי בביתה של ליב באוסלו, והשכנה מלמעלה, סירי הורן, עיתונאית של ה V.G. העיתון היומי הפופולרי בנורבגיה, הייתה נורא נחמדה וספרה כמה ליב שכנה טובה, ואיך פעם השאירה אותה עם הילדים שלה, וכשחזרה מצאה את ליב יושבת ליד המיטה ומספרת להם סיפורים.

סירי התפעלה, איך אישה מפורסמת כמו אולמן, מתרוצצת בכל העולם בשליחות יוניצ"ף כשאחרים, מפורסמים במיוחד כמו שליב יכולים להסתפק בכך שהם מפורסמים. האם קצת חורקת שיניים למשמע הסיפור, כאילו אינה מרוצה מכך שעוד מישהו מדבר על ליב שלה, אפילו אם אלה דברים טובים. "אני זאת שהייתי בדירה באוסלו", היא אומרת, "וחיכיתי לליב שתגמור להופיע בתיאטרון המקומי, והייתי מבשלת לה, כל החיים טיפלתי ודאגתי לליב". –

במי מבנותייך את יותר גאה? "בשתיהן. ביטן לא מפורסמת, אבל היא מאוד חכמה. נשואה יפה, יש לה חמישה ילדים, נכדים, היא חכמה. את יודעת, לא פשוט לנהל משפחה וילדים". ביטן אכן חכמה בדרכה שלה. "מי שגר כאן באיזור", היא אומרת, "יודע שאני אחות של ליב, ולפעמים נכנסים לחנות ומצביעים עלי באצבע. אבל לי לא איכפת. התרגלתי. אני מבוגרת מליב רק בשנתיים, את יודעת, ואנשים חושבים שבהרבה יותר".

– אולי זה בגלל שאת מגדלת משפחה ומטופלת בטרדות יומיומיות שוחקות, וליב, היא עדיין סוג של ילדה, חופשייה. "אולי. שיחשבו האנשים מה שהם רוצים". ביטן מחייכת ואינה מוסיפה לדבר. הפגישה מסתיימת. לא, היא לא רוצה להצטלם. אין טעם. ליב היא אחותה, דודתה של ילדיה, סוג של קישוט שמפאר את המשפחה ומושך את תשומת הלב. אבל החיים זה לא רק סרט. כמו שאמרה האם: "ליב מבשלת מצוין, אבל היא מבשלת רק כשהיא רוצה. אני מבשלת כי אני צריכה".

Summary

סגור לתגובות.