שמוניסטיות סרט מופלא

תכף מתקרב תאריך מאוד מאוד מאוד חשוב (האמת, חשוב בדיוק כמו כל יום אחר) 1.1.17. זה יוצא יום ראשון בשבוע, שהוא גם שנה חדשה ביומן, וגם יום חופש… נכון שאוכלים דבש בראש השנה כדי שתהייה שנה מתוקה, ובכלל כל מה שרוצים שיקרה כל השנה, מציינים אותו בתחילתה, כסימן לבאות? אז מה זה אומר יום חופש הזה? (חנוכה), שכל השנה יהיה חופש?

אתמול צפיתי בסרט המהפנט (!לא פחות מכך), הרגיש והאמיץ, הפונה ישר לבטן, "שמוניסטים" שמו על 3 נשים מהממות, שקרובות יותר לתשעים מאשר לשמונים. הלוואי עלי החיות הבלתי נסבלת שלהן. ב"הארץ" כתבו על הסרט:

"שמוניסטים": מועקת החיים בעשור התשיעי

04.12.2016 06:00

גילי איזיקוביץ

"אם יגידו לכם שהזיקנה טובה מהנעורים — אל תאמינו/ שיש בה יתרונות והנאה משלה — אל תאמינו/ שהיא בעלת ניסיון וידע ראויה לכבוד והערכה — אל תאמינו. הזיקנה טובה רק מהמוות וגם זה בינתיים טעון הוכחה".

קל להבין מה חושבת על זיקנה לינה צ'פלין, במאית "שמוניסטים", שבחרה להתחיל את סרטה בשעון חול שגרגריו אוזלים, ובשיר המצוטט לעיל, שכתבה יוליה וינר, אחת הדמויות בסרטה. "שמוניסטים", סרט על החיים בעשור התשיעי…  מנסה לבחון דרך שלוש גיבורות — ארבע אם לוקחים בחשבון גם את צ'פלין — את הזיקנה.

וינר היפה, בת ה–80, היא צעירת הגיבורות. היא חיה לבדה בדירה בירושלים ואבלה על החתולה שגידלה כמעט 20 שנה ומתה מזיקנה. חיית מחמד חדשה לא באה בחשבון, כי מה יהא עליה כשיגיע יומה של וינר? נעמי פולני בת ה–89 היא הגיבורה השנייה; היא עובדת למחייתה, אבל לא מצליחה לטפח את עץ התאנה המפואר שבחצר. היא אולי נחרדת מהתרבות הפופולרית ומרגישה ש"הצעירים מושכים לביבי השעמום", אבל אין לה טענות לאיש. גם את תרומתה לתרבות עשתה מתוך הנאה ועניין אישי, ולא מתוך שליחות, הבעיה האמתית היא העייפות. דליה גולומב גם היא בת 89, מנחה סיורים בכפרים פלסטיניים, פעילה נגד הכיבוש ואשת חינוך בעברה, עם טמפרמנט תוסס וחבר חתיך. תחושת ההתנגדות העיקרית עולה בה כשהיא מביטה במראה. החוץ, היא אומרת, כלל לא תואם את הפנים…"

עד כאן עיתון "הארץ"

 

שיר שאני הייתי בוחרת לצטט הולך בערך ככה: כל החיים אתה אומר לעצמך, עכשיו אסיים לשטוף כלים, ואחר כך אתחיל לחיות. עכשיו אסיים את המטלה הזאת ואז אתחיל לחיות… (וכן הלאה וכן הלאה, והמשפט האחרון): עכשיו אהיה זקנה…                                           (וזהו!:)

עצום. כיוון שהתחלתי את הסרט מהאמצע חשבתי שהיא קוראת את שימברוסקה הפולניה. כל כך דומה, רק שוינר מתמקדת בבדידות, בזיקנה ובצער.

ועכשיו צאי ותכנני לך שנה חדשה.

השאירו תשובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם. שדות נדרשים מסומנים ב *






תגובה *